<h1>סמ"ג לאוין סימנים קי"ח—קי"ט</h1>
<h2>דף מד:</h2>
שנינו בספרי (תצא פיסקא ל"ז) ומביאה בירושלמי דפרק הערל (פ"ח ה"ב) שפצוע דכא יש לו רפואה וחוזר להכשרו אבל כרות שפכה אינו חוזר וזו הלכות רופאים. פירש הרב רבי אליעזר ממיץ (יראים סי' כ"ט) וזה לשונו הא דתניא בפרק הערל (יבמות ע"ו א') ניקב הגיד פסול מפני שהוא שותת נסתם כשר וזהו פסול החוזר להכשירו פירוש פסול הוולד שנולד מאשתו שהרי הוא ממזר מאחר שבעל אשה זו אינו מוליד אבל הבעל עצמו כשר לבא בקהל, ועוד (אומר) [אמרינן] שם (ע"ה ב') מעשה היה בפומבדיתא באחד שנסתם שביל של שכבת זרע שלו והוציא במקום קטנים ופסק רב מרי בר רחל שהואיל שמוציא שכבת זרע שלא במקום [דרך] הוצאתו אין הזרע מתבשל ואין ראוי להוליד, [פירוש] וא"כ הבן הנולד לאשתו של זה ודאי ממזר הוא אבל הבעל עצמו כשר לבא בקהל שאינו אלא עקור, והמפרש (רש"י חולין מ"ח א' ד"ה פסול) שזה האיש פסול לבא בקהל מפני שהוא כרות שפכה טועה שהרי שנינו (יבמות ע"ו א') נסתם כשר וזהו פסול שחוזר להכשירו, וכרות שפכה שנינו בספרי (שם) שאין לו רפואה, וגם אין לפסול האיש הזה מפני פסול(י) פצוע דכא, שהרי סתימה זו שנסתם (שבילו) [השביל] בידי שמים היתה ואמר שמואל (יבמות ע"ה ב') פצוע דכא בידי שמים כשר, ועוד גרסינן בספרים ישנים במסכת בכורות בפרק אלו מומין (מ"ד ב') תנו רבנן שני נקבים יש [בו] באדם אחד מוציא שתן ואחד מוציא [שכבת] זרע ואין בין זה לזה אלא (כדי) [כ]קליפת השום נקבו זה לתוך זה נעשה עקור, ולא גרסינן שם נעשה כרות שפכה, והלכה למדה מעניינה שכולה מדברת בעקירות, ועוד לא יתכן לומר כי נ[י]קב וכרות דבר אחד כי שני דברים הם עד כאן דבריו.
